<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תס"ז</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ולענין מה שטוען שהוא בן ישראל משומד וכהן הוא. אם הוחזק שהוא גוי אינו נאמן, דהוי כמי שבא ואמר גר אני, כדאמרינן בפרק החולץ [יבמות מ"ז ע"א] אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' נחמן הלכתא בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה. והיה אומר (ת"ר א"ל) [ר"ת ז"ל] דוקא דידעי ביה דגוי מעקרא דאי לא ידעי ליה מהימן במגו דאי בעי למימר ישראל היא דמהימניה כדאמרינן בפסחים [ג' ע"ב] בההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים. על כן זה כיון שהוחזק בגוי אינו נאמן לומר שבן משומד הוא ושלא יהיה לו דין עבד כנעני, כ"ש שאינו נאמן לומר שהוא כהן, שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בהלכות איסורי ביאה [פ"כ הי"ג] שמי שבא ואמר שהוא כהן אינו נאמן עד שיעיד לו עד אחד, ואעפ"י (שהרמ"ה) [שהרמ"ך] ז"ל הגיה עליו כבר אמצתי חזקתי אני בתשובה סברת רבינו ז"ל, ומצאתי שסמך על דעת הריא"ף ז"ל רבו [כתובות י' ע"ב מדפי הרי"ף], ומצאתי שכן כתוב נמי בספר מצות גדול [לאוין קכ"ב] ובאבן העזר [סימן ג']. ואעפ"י שאינו נאמן לומר שהוא בן משומד (להפריע) [להפקיע] עצמו מידי שעבוד וכ"ש שאינו נאמן לומר שהוא כהן, מ"מ נאמן הוא להחמיר על עצמו שלא ישא גיורת ולא שפחה ושלא יטמא למתים. ובשמירתו שלא יטמא למתים אין אנו חוששין שמא יעלוהו לכהונה, שאין אנו חוששין לעלות לכהונה אלא כשקוראים אחריו לוי או כשהוא חולק בגורן שבכל אלו יש מעשה, אבל בשמירתו מטומאת מתים אינו אלא שלילות ושב ואל תעשה ואינו חיוב וקום ועשה, וכשתדקדק בכל אותן המוזכרים בגמרא בפ"ב דכתובות [כ"ד ע"ב] שמעלין עליהם לכהונה תמצא שאין כלם אלא בקום ועשה וכבדבר שיש בו מעשה לא בשלילת מעשה. והכלל בזה שהוא נאמן להחמיר על עצמו, וכמדומה לזה כתב הרא"ש ז"ל בפרק החולץ [יבמות פ"ד סימן ל"ה] דמהימן לשוויי נפשיה חתיכה דאיסורא. וזה אפילו לא אמר מעצמו שהוא גוי אלא שהוחזק בתורת גוי כ"ש אם הוא בעצמו אמר פעם אחת שהוא גוי שאינו נאמן לומר שהוא ישראל, דישראל משומד ישראל הוא, דאעפ"י שחטא ישראל הוא, כדאיתא בבכורות בפרק עד כמה [ל' ע"ב] ובפרק נגמר הדין בסנהדרין [מ"ד ע"א], לפי שכיון שאמר פעם אחת שהוא גוי הרי הגיד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, וכן כתב על כיוצא בזה הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק יש נוחלין [ב"ב קכ"ו ע"ב].
